לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ באחד [בְּאַחַ֣ת] מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃
מאור ושמש
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעניך בתחילה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך והוא תמוה לכאורה. ונראה לפענ"ד דאיתא בספרי קודש שיש ה' חסדים וה' גבורות והנה ע"י לימוד התורה וקיום המצות נכללין הגבורות בהחסדים ונעשה כולו חסדים ועי"ן גימ' ק"ל שהוא ה' הויות וזהו מתחילה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך דהיינו עשרה הויות גימטריא שתי פעמים עי"ן וק"ל.
אור המאיר
לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך ופירש"י לבבתני משכת את לבי אליך כו' וכן באחת ענק מצורוניך באחת מרבידי ענקי קשוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מצויינים בהם. ויש לפרש כי הנה יש ב' בחינת עינים חוש ראות הגשמי וגם יש זכות הראות וכן בחוש השמע יש גם כן שני בחינת חוש השמע הגשמי שאינו יכול לשמוע כי אם בפשוט ואותן האנשים המקדשים ומטהרים פרטי חושיהם אל הבורא ב"ה כחם יפה לשמוע באזניהם הגשמים אפילו מדבר איש אל רעהו מענייני משא ומתן שומעים בהם דברי תורה ומוסר ועיין למעלה שביארנו מאמר נעים זמירות ישראל. אזנים כרית לי ופירש"י ז"ל עשית אותם חלולים לשמוע בהם דברי תורה ולכאורה למה הוציא את עצמו מן הכלל לומר אזנים כרית לי דייקא לשלול זולתו ומי האיש שלא יהיה לו אזנים חלולים כמוהו כמוהם כולם שוים לטובה ואפילו קטן שבקטנים יש לו אזנים חלולים ותוכן הדברים כי רבות בני עמינו כאשר ניסה דבר אליהם לשמוע נשארה שקוע לשם ונעדר מהם החכמה והמדע ליתן עצות לנפשם לעבוד עבודתם גם עם אלו הדבורים כי אין לך דבור בעולם שלא יהא שם אותיות התורה וקול קורא בדבור המון עם פנו דרך לה' כמוזכר אמנם להיותם נעדרים מהשכיל אוטם אזנם סבת פרידתם מדביקותם אל הבורא לאפוקי רבים וגם שלמים אשר חכמת אלהים בקרבם ויראת אלהים נגד פניהם תמיד אזניהם חלולים לשמוע בהם רק דברי תורה ולזה רמז דוד המלך עליו השלום ללמד לאדם דעת לעשות כמעשהו ואמר על בחינתו אזנים כרית לי וכדברי רש"י עשית אותם חלולים ירצה אזנים רוחנים כרית לי בתוך אזנים הגשמיים ובאוזן הגשמי שומע דבורים הפשוטים ובאזנים החלולים הרוחנים שומע בהם דברי תורה אפילו מדבורי המון עם ושפיר אמר אזנים כרית לי דייקא כי לא כל אדם זוכה לזה כי אם אחר השתדלות רב ומקדש את פרטי חושיו אליו יתברך והנה מזה ידמה המשכיל שאר החושים חוש הראות עניינו ג"כ ע"ד הנזכר יש שני בחינות וכבר ביארנו למעלה מה שאמר הנביא שאו מרום עיניכם וכו' ע"ש ותוכן הדברים שהוכיח על פניהם שישאו ויגביהו יהו בחינת עיוניהם לבלתי יסתכלו בגשמיות הדברים כי אם אלהות המלובש בכלל המדרגות כולם שבאו לכלל בריאה בכולם יש אותיות התורה ונ"ק כי באורייתא אם אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר בעולם המושכים להם חיות ולזה בא הנביא לצוותם ולהזהירם בטוב אל כל מקום שיתנו עיניהם לראות ישאו בחינת עיונם היינו לבלתי יסתכלו כי אם על דברים הרמים אלהות המלובש שם וזהו שאו מרום עיניכם כמדובר ובעצה יגיד הנביא לבלתי יתנו בני ישראל רפיון בעבודת הבורא להיות האדם מוכרח במעשיו הגשמיות לאכול ולשתות ושאר פרטי צרכי הגוף שבלתי אפשרי זולתם המוכרח לקיום הגוף ולפעמים יצא האדם לפעלו ולעבודתו עכ"ז יהיה לבו נכון עמו לבלתי ירפה את עצמו עם פנימיות מחשבתו מדביקות הבורא ב"ה באופן המבואר ונוסף עוד תועלת גדול לזכי הראות כי מי שטח מראות עיניו התלבשות אלהות כ"א רואה הפשוט בגשמיותם יכול לבוא לידי עבירה ח"ו בהסתכלו על מקום מגונה וכיעור בלא מתכוין כי אין זה ברשותו של אדם ונשאר שקוע לשם כיון שנבער מדעת קונו ליתן עצות לנפשו שלא לחנם אירע לו כזה הלא הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית' ובכוונה לאיזה תועלת נפשו נזדמן לו כזה לתקן עניינו והוא בכסילותו כיון שטח עיניו מראות מקלקל במקום שהיה לו לתקן ואדרבא יוכל לבא לידי עבירה ח"ו לאפוקי אנשים אשר עיני שכל להם גם שמתרמי להם בלתי מתכוין לראות איזה דבר כיעור ומגונה רואים בזכות ראותם רק אלהות המלובש שם ולפעמים לתקן מזה את אשר חטאו על נפשם ויוכלו לדעת ולהשכיל מדה כנגד מדה ממקריותם ופגעים הקורה להם כאשר ביארנו מזה בכמה מקומות ובזה תולה בנין קומת השכינה וקשוטיה התולה בהתעוררות התחתונים. ומעתה נחזור לענין לבבתני אחותי כלה וכדברי רש"י ז"ל משכת את לבי אליך ירצה להיות לבי ונפשי דבוקה ברוממותך בכל שעה ורגע כמדובר בלתי שום הפסק אמנם יאמר נא ישראל שהיא מהנמנע כי הרבה מונעים וסבות יש בעולם המערבבים ומבלבלים מחשבות אדם מסבת מקרי ופגעי הזמנים והסתכלות לפעמים בלתי מתכוון על דבר מכוער וכדומה ואיך יכול להיות תמיד במדריגה כזה ע"ז גמר אומר ובעצה יגיד במה נאות לו לאדם לבא למדריגה מעולה וגבוה כזה היינו לבבתני באחת מעיניך כלומר אמת הוא שמשכת את לבי אליך ובלתי אפשרי כי אם באחת מעיניך אחת משתי אלה בחינת עינים המדובר היינו לראות ולהסתכל בחוש עין הגשמי הדבר כפשוטה ובפנימיות מחשבתו יתן עינו למרום לראות רוחניות המלובש שם מאותיות התורה ונצוצות קדושות הם אברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות כלם ונתפשט מרום המעלות והראה לו הקדוש ב"ה ככה בכדי שגם משם יעלה ויגביה אברי השכינה בהסתכלו בעין השכל ושיעור הכתוב לבבתני משכת את לבי אליך ובמה באחת מעיניך היינו בעין הרוחני ולא בעין הגשמי באחד ענק מצורוניך כלומר ובזה נאות לו לעשות בחינת קשוטין לשכינה. ולזה העמיק רש"י בדברי קדשו באחת מרבידי ענקי קשוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מצויינין בה אשר כחם יפה לעשות אפילו ממדריגות כאלו ענקי קשוטין הם תכשיטי מצוה כנזכר ודוק ותבין: